החלטה בתיק רע"א 4883/03

           זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ו' אלשיך) במסגרתה נתן בית המשפט המחוזי צו מניעה קבוע נגד המבקשת, לפיו מנועה המבקשת מלחלט 12 ערבויות בנקאיות אוטונומיות אשר ניתנו להבטחת הסכמים שונים בין המבקשת לבין חברת לזר משה ויואב - נוי ופיתוח בע"מ.

           המבקשת, החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ, הינה חברה המצויה בשליטת מרכז השלטון המקומי בישראל ומרכז המועצות האזוריות, ומארגנת פעולות כלכליות ומשקיות לטובת הרשויות המקומיות בישראל. במסגרת פעילותה, פרסמה המבקשת מכרז מרכיבי ביטחון ברשויות המקומיות, הוא מכרז פומבי מס' מב/32/2000 (להלן: "מרכז מרכיבי ביטחון"). על פי תנאי מכרז הביטחון, נחתם בין המבקשת לבין הזוכים במכרז, חברת לזר משה ויואב - נוי ופיתוח בע"מ (להלן: "החברה") חוזה מסגרת שלפיו הזמינו רשויות מקומיות שונות מהחברה ביצוע עבודות מרכיבי ביטחון. החברה לא השלימה את העבודות, ובכך הפרה את ההסכמים שנחתמו עימה. המבקשת ביקשה לחלט שורה של ערבויות בנקאיות על מנת לכסות את חובה של החברה כלפיה, בגין העלויות שנאלצה לשאת בהן, עקב אי ביצוע העבודות על ידי החברה והשלמתן על ידי קבלן אחר. המשיב 1, כונס הנכסים של החברה, פנה לבית המשפט בבקשה למתן צו מניעה נגד חילוט הערבויות. טענתו המרכזית הייתה כי אותן ערבויות בנקאיות הינן ערבויות אשר הוצאו לטובת המבקשת לא במסגרת מכרז מרכיבי הביטחון אלא במסגרתם של מכרזים אחרים אשר בהם זכתה החברה- מכרז תשתיות, ומכרז שיפוצים (להלן: המכרזים האחרים), ולפיכך, אין לחלטן לשם כיסוי חוב שנוצר במסגרת מכרז מרכיבי הביטחון.

           בית המשפט המחוזי קבע, כי אין חולק, כי החברה השלימה את כל העבודות שנדרשה לעשותן על פי המכרזים האחרים, וכי המדובר בפרויקטים עצמאיים ונפרדים מהפרויקט עבורו הוצא מכרז מרכיבי הביטחון. בית המשפט ציין, כי כל אחת מהערבויות יועדה להבטיח חוזה ספציפי, ולפיכך לא ניתן לחלטן בגין הפרת חוזה אחר. לפיכך, ולאור ההלכה בדבר עצמאותה של ערבות בנקאית אוטונומית מעסקת היסוד, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשתו של המשיב 1 ונתן צו מניעה נגד חילוט הערבויות הבנקאיות. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

           המבקשת סומכת עיקר טענותיה על הוראת סעיף 67 לחוזה במכרז מרכיבי הביטחון, שנוסחו כדלהלן:

"החברה (המבקשת - א.ר.) וכן כל רשות מזמינה רשאית לקזז כנגד כל סכום המגיע לקבלן (החברה בענייננו - א.ר.) על פי חוזה זה, כל חוב, בין קצוב ובין שאינו קצוב, המגיע לה מהקבלן על פי חוזה זה או על פי כל חוזה אחר שביניהם או על פי כל דין. הוראות סעיף זה אינן גורעות מזכותה של החברה ו/או הרשות המזמינה לגבות את החוב האמור בכל דרך אחרת."

           סעיף זה הופיע גם בכל החוזים שהחברה והמבקשת חתמו עליהם במסגרת המכרזים האחרים. לטענת המבקשת, סעיף זה מקנה לה מפורשות את הזכות לקזז ולגבות את החוב המגיע לה מהחברה בכל דרך, לרבות כספים המגיעים לחברה במסגרת מכרזים אחרים. לאור זאת, טוענת המבקשת, כי סעיף 67 לחוזי המכרזים האחרים מאפשר לה לגבות כספים שהחברה חייבת לה בגין הפרת חוזה מכרז מרכיבי הביטחון, באמצעות הערבויות שניתנו במסגרת חוזי המכרזים האחרים.

           כמו כן, טוענת המבקשת, כי הערבויות הבנקאיות אותן היא מבקשת לחלט, ניתנו להבטחת מילוי תנאי החוזים שבגינם ניתנו, ולא להבטחת אי הפרתם, ולפיכך, ניתן לחלטן לצורך מילוי תנאי החוזים. מכאן, לפי שיטת המבקשת, שבית המשפט המחוזי טעה בקובעו שלא ניתן לחלט את הערבויות הבנקאיות מקום בו החוזים בגינם ניתנו לא הופרו. המבקשת טוענת כי החלטתו של בית המשפט המחוזי עומדת בניגוד להלכה בדבר עצמאות הערבות הבנקאית מעסקת היסוד, לפיה חבות הבנק היא מיידית, והבנק אינו מקבל עליו את התפקיד לברר האם אכן הופר החוזה. על פי הלכה זו, באין נסיבות מיוחדות, בית המשפט לא יאלץ את בעל זכות הגביה המיידית להמתין עד שיצליח להוכיח זכותו נגד החייב.

           המשיבים סומכים ידיהם על החלטתו של בית המשפט קמא. בנוסף, מציינים המשיבים כי הערבויות אותן רוצה המבקשת לחלט פקעו, ולפיכך, אין כל טעם בבירור בקשת רשות הערעור של המבקשת.

           לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. החלטתו של בית המשפט המחוזי מושתתת על אדנים מוצקים ולא מצאתי כל סיבה להתערב בקביעותיו.

           דינן של טענותיה של המבקשת לפיהן קביעתו של בית המשפט נוגדת את הלכת עצמאות הערבות הבנקאית, להידחות. השאלה שמתעוררת בעניין זה, והשאלה שבית המשפט קמא דן בה, אינה האם הופרו חוזי המכרזים במסגרתם ניתנו הערבויות הבנקאיות, שכן, אין כל מחלוקת שחוזים אלו לא הופרו. השאלה שעמדה למבחן היא האם די בהפרה של חוזה מכרז מרכיבי הביטחון כדי לחלט ערבויות שניתנו במסגרת חוזי מכרז אחרים. בשאלה זו דחה בית המשפט המחוזי את טענותיה של המבקשת, ובצדק עשה כן. אבן הבוחן לשאלה האם ניתן לחלט ערבות בנקאית הינה כתב הערבות עצמו. לפי לשונם של כתבי הערבות בענייננו, הערבויות ניתנו כבטוחה למילוי הוראות חוזי המכרז או הזמנות עבודה ספציפיות של רשויות מקומיות. קרי, ניתן לחלט את הערובות הבנקאיות רק במצב בו לא ממולאות הוראות אותם חוזים או הזמנות עבודה. בענייננו, כאמור, לא הייתה הפרה כזו, וטענתה של המבקשת לגבי סעיף 67 לחוזי המכרזים אינה נתמכת ולו בנוסחו של הסעיף עצמו. המדובר בהוראה המאפשרת קיזוז של חובות ממכרזים אחרים מתוך כספים המגיעים לחברה באותו מכרז רלוונטי. גם לפי טענותיה של המבקשת עצמה, אין היא מבקשת לקזז את החוב מכספים המגיעים לחברה, וניסיונה של המבקשת לפרש את סעיף 67 לחוזים כסעיף המייבא את כל הוראות חוזה מכרז מרכיבי הביטחון לתוך חוזי המכרזים האחרים, אינו מתיישב לא עם לשון הסעיף ולא עם תוכנו. לאור קביעותיי אלו, אינני רואה צורך לדון בשאלת פקיעתן של הערבויות הבנקאיות.

           הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות שכר טרחת עורך הדין של המשיב 1 בסך של 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"א בחשון תשס"ד (16.11.2003).

                                                                                                ש ו פ ט   

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: